בור ספיגה

בור ספיגה הוא מתקן תת-קרקעי שתכליתו לקלוט ולסלק שפכים באזורים שבהם לא קיימת תשתית ביוב מסודרת או חיבור לרשת העירונית. מדובר במנגנון פשוט אך קריטי, אשר מבוסס על תהליך טבעי: הנוזלים מחלחלים דרך קרקע חדירה – בדרך כלל חול או כורכר – ואילו החומרים המוצקים שוקעים ומתפרקים באיטיות בתחתית הבור. מערכת זו אינה דורשת תחזוקה מכנית מתוחכמת, אך היא מחייבת שאיבה תקופתית קבועה על ידי ביובית, כדי למנוע הצפות, זיהום סביבתי וריחות קשים.

כיצד פועל בור ספיגה?

בור ספיגה הוא מערכת פשוטה אך חכמה: חלקו העליון אטום, ואילו בתחתיתו קיימת פתיחה לקרקע מחלחלת – לרוב אדמת חול, כורכר או אדמה חולית מעורבת – המאפשרת לנוזלים לחדור לאדמה בהדרגה. השפכים הנוזליים מחלחלים לקרקע, בעוד שהפסולת המוצקה שוקעת ונשארת בתוך הבור. עם הזמן, אותה פסולת מצטברת ודורשת שאיבה. עם זאת, היעילות של המערכת תלויה ישירות בסוג הקרקע: כאשר מדובר בקרקע חרסיתית, דחוסה או בקרקע שכבר רוויה בנוזלים – יכולת הספיגה נפגעת. התוצאה עלולה להיות הצפת הבור, גיבוי של שפכים למבנה או פיזור מזהמים בשטח. לכן, חשוב לתחזק את הבור היטב ולוודא שהמיקום ותנאי הקרקע תואמים את אופן הפעולה שלו, ובמקרים מסוימים אף לשקול פתרון ביוב מתקדם יותר.

איפה משתמשים בבור ספיגה?

הנה מספר מקרים ומקומות בהם ניתן להשתמש בבורות ספיגה:

• בבתים פרטיים באזורים כפריים שאינם מחוברים למערכת הביוב העירונית

• במבנים זמניים כמו אתרי בנייה, קראוונים ומבנים ניידים

• במוסדות חינוך ומרכזים ציבוריים באזורים מבודדים

• במפעלים, תחנות דלק או מתקנים שמייצרים שפכים בשטח פתוח

תחזוקה נכונה של בור ספיגה

הבור דורש ריקון שוטף של תכולתו באמצעות ביובית. אם לא מתבצעת שאיבה בזמן – עלול להתרחש מצב שבו הבור עולה על גדותיו, נגרמות הצפות, נזילות שפכים לשטח פתוח, וריחות רעים מסביב למבנה.

מומלץ לשאוב את הבור כל 6–12 חודשים, בהתאם לנפח השימוש. בבתי עסק ובתי הארחה, ייתכן שיהיה צורך לבצע את השאיבה בתדירות גבוהה יותר.

מה הסכנות בשימוש לא תקני בבור ספיגה?

• חדירת שפכים למי תהום וזיהום סביבתי

• הצפות ונזילות שפכים לשטחים סמוכים

• ריחות קשים באזור המגורים

• סכנת קריסה של הבור במקרים של תחזוקה לקויה

• קנסות מהרשויות המקומיות על טיפול לא תקני בשפכים

מה החוק אומר על בור ספיגה?

בישראל, השימוש בבורות ספיגה מותר רק באזורים שבהם לא קיימת אלטרנטיבה תשתיתית. החוק מחייב שאיבה תקופתית, ודיווח לרשויות במקרים מסוימים. בשנים האחרונות גוברת המגמה לעבור למערכות טיפול מתקדמות יותר, או להתחבר למערכות ביוב עירוניות בכל מקום שבו זה מתאפשר.

מתי כדאי לשקול שדרוג לביוב ציבורי?

שדרוג מערכת הביוב וחיבור לביוב ציבורי הוא צעד שכדאי לשקול במצבים מסוימים שבהם בור הספיגה כבר אינו מהווה פתרון יעיל או תקין לאורך זמן.

כמה עולה שאיבת בור ספיגה?

האם כדאי לעבור למערכת מתקדמת?

במקרים רבים, במיוחד כאשר בור הספיגה הקיים גורם לתקלות תכופות, ריחות, הצפות או קנסות, בהחלט כדאי לשקול מעבר למערכת ביוב מתקדמת. פתרונות כגון מערכת ביוב סגורה הכוללת משאבות סילוק, מיכל אגירה אטום או התחברות ישירה לרשת הביוב העירונית, מציעים מענה יעיל, בטיחותי וידידותי יותר לסביבה. מערכות אלו מפחיתות משמעותית את הצורך בתחזוקה תכופה, מונעות חדירת מזהמים לקרקע ומסייעות בעמידה בתקנות מחמירות של רשויות מקומיות. אמנם מדובר בהשקעה ראשונית לא מבוטלת, אך ברוב המקרים ההוצאה משתלמת בטווח הבינוני והארוך – בעיקר כאשר מדובר בעסקים קטנים, נכסים מסחריים, בתי נופש או נכסים מושכרים, שבהם כל תקלה יוצרת עלויות ונזק תדמיתי. מעבר למערכת מתקדמת מעניק שקט נפשי, תפקוד רציף וחיסכון כספי מצטבר לאורך השנים.

דוגמאות אמיתיות מהשטח

מושב בדרום הארץ: תושבת התלוננה על ריח חזק בחצר. בדיקה העלתה שבור הספיגה התמלא, ולא נשאב במשך שנתיים. הביובית פינתה כמות כפולה מהרגיל, ונדרשה עבודת ניקוי נוספת.
צימר בצפון: משפחה הגיעה לנופש והבחינה בריח חריף. התברר שהבור לא תוחזק כראוי. בעקבות הפיצוי לאורחים – נגרם נזק כלכלי של כ־4,000 ₪ לבעל הצימר.

סיכום: בור ספיגה – פתרון זמני עם אחריות גדולה

בור ספיגה הוא פתרון שפועל רק כאשר מבוצע תחזוק שוטף וזהיר. הזנחה תגרור עלויות נוספות, פגיעה בסביבה ואפילו סיכונים בריאותיים. כל עוד אין אלטרנטיבה – שאיבה מקצועית, בדיקה תקופתית ועבודה עם חברה מוסמכת הם המפתח לשקט נפשי ולמניעת תקלות מפתיעות.